עיניו הכחולות והאקספרסיביות מלאות החום היו נשקו הסודי של אברהם לוי ועוד סוד ששמר בלבו במשך שנים.

בשנת 1937 עלה לארץ ישראל עם חלק ממשפחתו ושהה בה שנה וחצי. כילד בן שמונה הוא רץ על חולות הזהב של תל אביב והפך לישראלי שבדמו זרמה האגדה על הגיבור הקדום בר-כוכבא.

אכזריות הגורל החזירה אותו לאירופה ממש לפני המלחמה בניגוד לרצונו. כל שאר בני משפחתו, שטעמו את טעם גן העדן בארץ ישראל, נרצחו בגטו ואברהם עבר את התופת של 6 מחנות ריכוז בגיל 12: אושוויץ-בירקנאו, בונה, דורה, נורד-האוזן וברגן-בלזן.

את הכוח להתגבר על כל התלאות שאב מהשמש, רוח הים ורחובות תל אביב, וגם מחבריו ב בית ספר "תחכמוני" ואת המילים שחזר על עצמו שוב ושוב: "אני אמיץ כמו בן אדם. חייל ישראלי, אני לוחם ולעולם לא אכנע. אני כמו בר כוכבא, אני מסתכל לאריה בעיניים ומנצח אותו. אני מפלסטין ואני חזק!"

מהרגע שבו נקרע מזרועות אמו בגטו זיקלין ועד שהגיע שוב לחופי ארץ הקודש, עבר מסע רווי מכשולים אך הקים משפחה לתפארת. ״רק כאן הכל שייך לנו, הים הכחול, השמים, ההרים, התפוזים והאוויר הנקי. הנה הארץ שבה עלה אליהו הנביא לגן עדן ובר-כוכבא רכב על האריה".