קריסטינה נולדה באוברטין, פולין. אביה היה צלם במקצועו. בתחילה, היא למדה בבית ספר אוקראיני באוברטין. ההשכלה הנוספת נקטעה במלחמה, כאשר העיירה הייתה תחת שלטונם של הנאצים האוקראינים והגרמנים וקריסטינה, אז ילדה בת 9, הוגלתה עם משפחתה וכל שאר היהודים מאוברטין לגטו בקולומיה.

תנאי החיים שבהם נאלצו לחיות יהודי אוברטין מתוארים בשיר "מולסה – ממתקי הגטו", שם היא מראה בצורה מפורטת, סבל פסיכולוגי ופיזי שנגרם מרעב. אנשים מתים בגטו בגלל רעב ותשישות פיזית, גופותיהם נאספו על במה. מקרי המוות הללו אינם חומקים מתשומת לבה של נערה רגישה וסובלת, ששנים אחר כך תכתוב שיר עם הכותרת: "לזכר אנשים סובלים בתמימות מגילאים ומינים שונים מגטו קולומיה". תמונה של הרציף תישאר בזיכרון שלה לנצח. "הפה הפעור והעיניים של גופות האדם הללו צדים אותי כל חיי…"

אחר כך ברחה מהגטו עם הוריה. אחיותיה נרצחו והוריה הוצאו להורג.

לאחר אובדן כל משפחתה היא אומצה ב-1944 על ידי משפחת גצ'ינסקי שדאגה להמשך לימודיה. במרץ 1945, כאשר הגבירה הבנדרה האוקראינית את הרדיפה נגד פולנים, כולל קולומיה, הסכימה משפחת גצ'ינסקי לחזור לבתיהם בבז'סקו. קריסטינה עברה לבית ג'ורדן ליתומים, שנקרא "הבית שלנו", שם למדה בתיכון, עד 1951.

מאז 1958 קריסטינה חיה בישראל. בשנת 1997 הקימה ספרייה קטנה בפולנית השייכת לכנסייה הפרנציסקנית, מנזר פטרוס הקדוש ביפו. המגע שלה עם זיכרונות הספר הפולני שמרגיעים את הכמיהה למולדת – אכן, כפי שהיא אומרת יש שתי מולדות – פולין וישראל.

היא נשואה עם 2 ילדים ו-5 נכדים.

שיריה פורסמו בכתבי עת מקומיים בפולין.