נורית סהר סודאי הקדישה עשרים שנה לכתיבת ספרה הראשון. בתקופה זו היא הספיקה להתחתן וללדת שני ילדים, להקים בית ספר לאמנויות הבמה, ללמוד מוזיקה והפקה מוזיקלית במשך שש שנים, לנגן בגיטרה וקצת פסנתר, ללמוד ריקוד הודי, להתאהב במוזיקה ספרדית ולהיות רקדנית פלמנקו.

מערך הכישרונות הזה הפך אותה לחיים ולנשמה של המסיבה במהלך מפגשים משפחתיים וחגים. אפשר רק להניח שאם זו הייתה מאה אחרת, היא הייתה מסיימת בתור ליצן החצר.

היא לקחה את דבריו של המורה להיסטוריה בתיכון ברצינות רבה כשאמר, "סופר טוב כותב רק ספר אחד". מכיוון שזה המקרה, היא כתבה שלוש טיוטות לספרה – יחד עם תיבת אוצר שלמה של אסטרטגיות ותוכניות עלילה.

בעודה מחזיקה את ספרה כבן ערובה, נורית הקליטה מוזיקה לכמה מהסצנות שלו, וכך הולידה את האלבום המוזיקלי של הפרויקט. כעת יש לה חנות גדולה לבגדי וינטג', פרגולה כחולה עם אמבט לואי בחצר שלה, והיא בדרך כלל מאוד שמחה ואין לה על מה להתלונן.