ליאוניד טוקרסקי נולד בלנינגרד ב-1945. אביו היה מהנדס בניית ספינות ידוע, ואמו מלווה פסנתר מקצועית.

בין השנים 1964-1968 שירת בצי הצפוני הסובייטי, כחלק מצוות חילוץ מיוחד של הצי הטכני לתיקוני חירום של כורי צוללות גרעיניות. ב-1967, בגלל סירובו לגנות את ישראל, הוא נידון לשנה של עבודת כפייה במושבת עונשין צבאית. לאחר שחרורו למד וסיים בהצטיינות את האוניברסיטה הטכנית הימית של סנט פטרבורג. במקביל, הוא עבד בלשכת התכנון ALMAZ, שעסקה רבות בפיתוח ספינות המבוססות על מה שנקרא עקרונות התנועה החדשים.

מ-1974 עד 1976, בהיותו סרבן ואסור לעזוב את ברית המועצות, הוא עבד בתיאטרון מרינסקי כפועל. ב-1976 לאחר שנשללה ממנו אזרחותו הסובייטית, הוא עלה לישראל. בשנת 1977 החל לעבוד עם התעשייה האווירית, כמעצב מטוסים, הפך למנהל המחלקה להנדסת מטוסים וגם למנהל פיתוח עסקי. כמנהל הנדסה, הוא גם היה ראש קבוצת עיצוב עבור מטוס הקרב "לביא" ופרויקטים אחרים של מטוסים צבאיים ואזרחיים. כפקיד ממשלתי הוא השתתף לעתים קרובות במשא ומתן ממלכתי וכן מונה ליושב ראש משותף של הוועדה הרוסית-ישראלית לאסטרונאוטיקה ותעופה.

הוא היה חבר בוועדת הנשיא כדי לעבוד על השינויים הדרושים למבנה האלקטורלי והמנהלי של ממשלת מדינת ישראל. בהוראת ראשי ממשלה שונים בישראל, הוא מונה לדירקטוריון ויו"ר דירקטוריון של כמה חברות בבעלות ממשלתית. הוא גם חתן פרס הזית של ירושלים על ספרו "הישרדות" ב-2011.