אריה תמיר, המכונה לאוש, נולד בפולין למשפחה אמידה. מלחמת העולם השנייה פורצת כשהוא כולו בן שבע, ובמשך שש השנים הבאות הוא עובר את כל רמות הגיהנום שהביאה השואה על העם היהודי.

המשפחה מנסה לראשונה להימלט למזרח פולין. הם מגיעים תחילה לשתי ערים – לבוב ולובלין המופצצות בכבדות. לאחר מכן הם רצים לכפר בו הם מבלים מספר שבועות ונתקלים לראשונה בצבא הגרמני. כשהם מחליטים לחזור לעיר הולדתם קרקוב, הם מבלים את השנה וחצי הבאות במגורים באזור מלא במשפחות גרמניות. סביבה גרמנית זו מגינה על המשפחה מפני הטרדות ופוגרומים אנטי-יהודיים. במהלך תקופה זו, לאוש חי באשליה של הרפתקה אחת ארוכה ואף מעמיד פנים לפעמים שהוא ילד גרמני.

במרץ 1941, המשפחה נאלצת להיכנס לגטו קרקוב, שם היא מתגוררת בשנתיים הבאות, לאוש עובר תהליך התבגרות מואץ, לומד להבריח מזון ולהילחם על חייו, וניצל משלושה גירושים המוניים למחנות המוות. בהם נשלחו רוב דודותיו, דודיו ובני דודיו האהובים. עם חיסול הגטו במרץ 1943, כשהוא אפילו לא בן 11, לאוש בורח לבדו, שורד מספר שבועות כשהוא מעמיד פנים שהוא ילד רחוב פולני, ולאחר מכן מתחבא למספר חודשים אצל משפחה נוצרית. בסוף הוא נתפס ומובא למחנה העבודה פלאשוב בו הוא היה אמור לסיים את חייו. באורח פלא, הוא מצליח להימלט גם מגזר דין המוות הזה, ומתאחד עם אביו, אמו ואחותו, שכולם נמצאים במחנה עובדים כעבדים.

במשך שנה הוא מתגורר בפלאשוב, נלחם מדי יום כדי לאכול מספיק ולשרוד. במהלך תקופה זו, לאוש ניצל משתי "פעולות" שמטרתן במיוחד לתפוס ילדים ולשלוח אותם אל מותם. באוגוסט 1944 הוא מופרד מאמו ואחותו ונלקח יחד עם אביו למחנה גוזן 2 באוסטריה.

גוזן 2 מתגלה כמטחנת בשר אנושית, שבה עינויים, רעב, עבודת פרך, מכות ורצח הם דרך חיים. אביו של לאוש נהרג בגיהנום הזה. מספר שבועות לפני תום המלחמה, לאוש מובא יחד עם קבוצת אסירים נוספים למעין מחנה מוות משני ממש ליד מאוטהאוזן. בזכות הרבה מזל, אנשים טובים ותושייה, לאוש שורד עד סוף המלחמה.

ב-5 במאי, לאוש משוחרר על ידי הצבא האמריקאי, מתאושש במהירות, חוזר לחיים ונהנה מהחופש שלו בכל לבו, מוחו ונשמתו.