נולדתי למשפחת רופאים בלנינגרד בסוף אוגוסט 1954, תחת סימן הכוכבים בתולה, יומיים לפני תאריך לידתו של הסופר הרוסי הגדול לב ניקולייביץ' טולסטוי, שנולד ב-28 באוגוסט 1828. אז, הכוכבים הבטיחו לי חברה טובה במיוחד.

העיר ההיא חזרה מאז לשמה הישן מלפני המהפכה: סנט פטרסבורג. ברשותנו היו כמה מזוודות מלאות בספרים והחזקתי בידי תעודת דוקטור כבוגר אוניברסיטת לנינגרד. מכיוון שכל משפחתי היו רופאים: סבתי הייתה רופאה לילדים, סבי היה רופא שיניים, אמי הייתה דוקטור לרפואה פנימית, אבי היה פסיכיאטר, כולם היו בטוחים שאלך בעקבותיהם. בסוף שנות ה-70 עליתי ארצה מלנינגרד עם בת זוגי ובני הקטן.

לאחר שנה של קליטה ורכישת השפה העברית, שירתתי בצה"ל בסיירת גולני. השתתפתי במלחמת לבנון ב-1982. ראיתי מוות לנגד עיני. נפצעתי אבל שרדתי וטיפלתי בחיילים בשדה הקרב. איבדתי כמה חברים חיילים במלחמה ההיא. זו הייתה החוויה המרה ביותר בחיי. לאחר השחרור מהצבא התקבלתי למחלקה לרפואת עיניים וסיימתי תואר ברפואת עיניים.

העיסוק ברפואה עזר לי להבין טוב יותר את רוח האדם וחידד את חושיי להכיר ולתפוס את הסבל האנושי, על שלל צורותיו.

במהלך הקריירה הספרותית שלי פרסמתי סיפורים קצרים בארץ ובחו"ל, יומן מלחמת לבנון, קטעי פרסום, מחזה וכתבתי סיפור: "הכיפה הירוקה", שעדיין מונח אצלי במגירה. הרומן "ילדי סדום" יצא לאור בשנת 2009 בסנט פטרסבורג, רוסיה. רומן נוסף פורסם לאחרונה ברוסית באינטרנט.

"מסתורין באייסברגטאון", סאטירה פוליטית עכשווית, ספרי העברי הראשון, יצא לאור בשנת 2012 בהוצאת הקיבוץ המאוחד.