אייל חלד הוא פסיכולוג שיקומי ונוירופסיכולוג קליני ישראלי. הוא מרכז את חייו סביב שלושה מקומות עבודה ומשפחה אוהבת.

לאייל יש לקות ראייה והוא לוקח את החיים ואת האנשים סביבו ברצינות רבה, למרות שהוא לוקח את עצמו קצת פחות ברצינות, במיוחד כשהוא שומע מוזיקת רוק משנות ה-70, יושב ליד ערכת התופים שלו או אוכל פלאפל בפיתה נוטפת טחינה.

הוא נהנה מאוכל טוב ורואה בעצמו "פודי" למרות שרבים מחבריו לא יסכימו על כך.

אייל רואה בספר הראשון שלו משאלה שמתגשמת, כי כבר שנים רבות חשוב לו שאנשים יקבלו מבט פנימי ייחודי על המוגבלות שלו. למרות שבין עיסוקיו המקצועיים השונים הוא משמש כפסיכולוג ראשי של מחלקה לשיקום נוירולוגי, מטפל באנשים עם מוגבלויות שונות, מנחה מתמחים בפסיכותרפיה והערכה נוירופסיכולוגית ומפרסם מאמרים בתחום הנוירופסיכולוגיה הקוגניטיבית, "נפש בשיקום" שלו אינו ספר אקדמי, אלא כזה שמטרתו להתקרב למציאות היומיומית של כל כך הרבה אנשים.