שמואל רפאלי בילה את רוב חייו הבוגרים בעבודה במחשבים, ניהל חיים רציונליים והגיוניים, מלאים בחברה ובפעילות ציבורית, ואף שימש כסגן ראש העיר. ואז, כשהיה בן 63, אהבתו נפטרה וחודש לאחר מכן, חזרה לבקר אותו.

היא לא הגיעה בצורה של חלום או ראיית לילה, אלא הופיעה כשהוא היה ערני לחלוטין ושינתה את חייו. שני נתיבים ניצבו לפניו – לראות את האירוע כהתרחשות מופרעת שנגרמה על ידי צער, או החלטה לחשוב ולחקור. כפי שעשה כל חייו, הוא בחר לחפש, ללמוד וללמוד, ולא הפסיק גם כשמשפחתו הרימה גבות, חלקם בדאגה אמיתית.

שמואל גילה מהר מאוד עולם נפלא ומאתגר. הוא למד שיטות של ריפוי אנרגטי וטיפול בגוף-נפש, ופתח את עולמו לתקשורת עם הדרכה גבוהה יותר שסיפקה לו ידע וחוכמה וגרמה לו להרגיש כאילו מישהו מוביל אותו בשבילי עולמות שלא הכיר מעולם. לִפנֵי.

הוא הקדיש את ספרו הראשון, "נסעתי בזמן תיכף אשוב", לשינוי הדרמטי שחווה. שינוי שהיה מלווה בייסורים רבים ובשאלות קשות, אותם הוא מעלה בדפי ספרו, יחד עם התשובות שמצא ו"ניתן".

לאחר שמצא שלווה והיה בטוח בדרכו, החל לחקור את החיים שלאחר המוות עצמו. "מה יש" הייתה השאלה שלא נתנה לו לנוח. מחשבות אחרות כמו מה זה שמונע מאיתנו "לראות" אותן הפכו בבירור לחברים הכי טובים שלו, ולאט לאט הוא זכה להבנה. הוא למד קשה ובעיקר באמצעות התקשרות למדריכים הגבוהים שלו, הצליח לכתוב את ספרו השני – "סיפור של נשמה".

לשמואל רפאלי יש לו שלושה ילדים ושישה נכדים, וכיום הוא נמצא בזוגיות מאושרת ואוהבת.