משה מרקוס, בן יחיד ב-13 השנים הראשונות לחייו, ידע תמיד שיום אחד צריך לספר את סיפורם המרתק של האחים שמצאו זה את זה כשהם מתבגרים, רק כדי לאבד זה את זה כעבור שנים.

מרכוס, שהתעסק בעיסוקים אמנותיים מרובים רוב חייו, והייתה לו קריירה עסקית מצליחה, החליט ליישם את כישרון הכתיבה היצירתי שלו ולהפוך את סיפור ילדותו לרומן.

כתיבתו לוכדת את הרקע התרבותי העשיר של יהודי רומניה העקורים המנסים למצוא את הנישה התרבותית שלהם בישראל המתפתחת של שנות ה-50 וה-60.

כמי שתמיד היה חובב מוזיקה, אמנות וריקודים חברתיים, מרכוס מחלק את זמנו בין מיאמי ותל אביב, משפחה וחברים ועבודתו על הרומן הבא שלו.