חשבתי שאני צריך לציין למה התחלתי לכתוב מלכתחילה. כתיבה היא לא נורמלית עבור אנשים, אני יכול להגיד לך את זה. על כל טולקין, יש מאות אלפי סופרים שרוצים להיות סופרים שירוויחו הרבה יותר כסף מלהפוך המבורגרים מאשר לכתוב ספרים…

כתיבה היא לא דבר קל לביצוע (אני מדבר כאן על כתיבת ספרים. בלוגים, IMHO, הם משהו אחר לגמרי). אז למה ואיך התחלתי לכתוב?

ובכן, הכל התחיל לפני שתים עשרה שנה כשהייתי בספרד עם חבר, טיילתי ברחבי הארץ. טיילנו ב-Pico De Europa, רכס הרים יפהפה. אז הנה הייתי, טיפסתי על ההרים, נהר מגרגר מתחתי, ההרים מסביבי ועננים אפורים חוסמים את השמים מעל.

ואז ראיתי את זה. קצה כנף הופיע ראשון, לאחריו הבטן הגדולה, הצוואר הארוך והלסתות הענקיות. דרקון ענק עף מעלינו, רגליו המטופחות כמעט נוגעות בצידי ההרים, ממלאים את האוויר באש הבוערת בריאותיו. זה נעלם כמה שניות לאחר מכן, אבל המראה היה מדהים.

לא, לא השתגעתי. הדרקון עף רק בתוך מוחי אבל התמונה הייתה כל כך חזקה וההרים היו כל כך פראיים שמעופו של הדרקון נצרב בנשמתי לנצח.

הייתי צריך לרשום את זה. ידעתי שאני חייב לכתוב על דרקונים. לא הייתה ברירה אחרת עבורי.

אבל הייתי (ומקווה שאני עדיין) אדם די נורמלי ורציונלי. יש לי תואר במדעי המחשב, הייתה לי עבודה טובה וניהלתי חיים רגילים למדי. אז התנגדתי לדחף לכתוב.

אף אחד לא יקרא את זה. אני אבזבז את הזמן שלי. אני לא יכול לכתוב בכל מקרה. אני לא סופר, אין לי את הלך הרוח המתאים לזה. זה לעולם לא יעבוד. מה ההורים שלי היו אומרים?

הצלחתי להתאפק במשך כמה ימים עד שהלכנו לפארק גואל בברצלונה. שם נכנעתי, קניתי את המחברת הראשונה שלי והתחלתי לכתוב, ממש שם ואז. כך נולד "Dragon Over Washington", הרומן הראשון שלי באורך מלא.

מאוחר יותר כתבתי כמה סיפורים קצרים ולאחר מכן את "מכאני", הספר הכי טוב שלי (אני חושב שכן…) עד כה…

ורק עדכון קצר – אני עובד עכשיו על ההמשך של "מכאני", Hunter Killer.