אמנון ז'קונט נולד בישראל בשנת 1948 וגדל ברמת גן. הוא נולד למשפחה בורגנית שעלתה לישראל לאחר מלחמת העולם השנייה מבלגיה וקיבלה חינוך אירופאי ששם דגש על נימוסים טובים. עם זאת, עד מהרה הבין שילד שמתנהג היטב לא יוכל לשרוד בקרב ילדים שהוריהם הגיעו מתרבויות אחרות והעדיפו לסגור חשבונות באגרופים במקום בנימוס. מאחר שהוא היה חסון וחזק פיזית, לא הייתה לו בעיה להתמודד עם בנים לוחמניים. מכיוון שהוא חשש שיפגע בילדים אחרים, הוא למד כיצד לתרגל שליטה עצמית.

בשנת 1966 גויס לצה"ל והשתתף במבצעים שעדיין נשמרים במחשכים. הוא נפצע לראשונה כשהמשאית עליה נסע פגעה במוקש; למרבה המזל הוא שרד והתעורר בבית החולים עם גב שבור. ארבע שנים לאחר מכן נפצע שוב, בעת שירות במדינה זרה עוינת, שם היה כלוא מספר חודשים לפני ששוחרר. חוויותיו הצבאיות מספקות לו ללא הרף חומרים לספריו.

לאחר שירותו, ז'קונט השתלב במגוון פעילויות עסקיות (ביטוח, ניירות ערך ומקרקעין) במשך למעלה משני עשורים. ב-1997 החליט על שינוי קריירה ופנה לעולם האקדמי. הוא סיים את התואר הראשון בחוג להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב בשלוש שנים וסיים בהצטיינות. לאחר מכן בילה ארבע שנים נוספות בכתיבת עבודת דוקטורט. לאחר סיום התזה, החל ללמד כתיבת פרוזה בשיטה ייחודית, אותה פיתח, המבוססת על פירוק והרכבה מחדש של חוויות החיים של הפרט.

הוא כתב שמונה רומנים, אוסף סיפורים קצרים, ספר פיננסי-תיעודי וביוגרפיה של אחד מראשי המוסד. כל ספריו הפכו לרבי מכר בישראל וחלקם תורגמו למספר שפות כולל סינית ויפנית. הוא גם העורך של כ-200 ספרים מז'אנרים שונים: מספרי מתח, ועד היסטוריה ופילוסופיה.

כשנשאל איזה מעיסוקיו הוא אוהב במיוחד, עונה ז'קונט: "השילוב בין כולם…"